הגביע הוא שלנו

קודם כל לעובדות, לאלה מכם שנחתו עכשיו מטיסה ארוכה – גביע המדינה השישי נחת ברמת השרון, אחרי ניצחון על אליצור רמלה 65:69. אחת השאלות שחזרה על עצמה אחרי הזכייה בגביע היתה מה פשר השמחה הגדולה, שהרי אנחנו למודי שמחות מתארים. אז הנה התשובה מרובת החלקים:
1. שלוש שנים ללא גביע הן יותר מדי זמן.
2. על רעב לתארים אין חוק התיישנות.
3. טוב נו, רמלה, אתם יודעים.
4. אין, באמת שאין, קבוצה שיותר ראוי לה לשמוח. כי הסגל הזה, השחקניות האלה, הן כל כך מיוחדות, כל כך מחוברות וכל כך באות מאהבה, שפשוט כיף לפרגן להן. ככה זה כשהצדק נעשה, השמחה כפולה ומכופלת.
אבל למה להתחיל מהסוף? שהרי היה גם משחק, וכל כולו היה של אלקטרה רמת השרון, שהובילה מהדקה הראשונה ועד השריקת האחרונה, למעט שיוויון בדקות הראשונות של המשחק ושיוויון 62 ארבע דקות לסיום.
אמברוסיה אנדרסון, עם 11 נקודות ברבע הראשון, היתה בלתי ניתנת לעצירה, ואחר כך הצטרפה אליה גם שרי סם עם כמה סלים חשובים. יעל אהרונוב הדהימה עם 7 נקודות במחצית, ואלקטרה ירדה להפסקה עם יתרון 32:38, על אף שרמלה עמדה על הקו 19 פעם, מול 2 בלבד של רמת השרון.
במחצית השנייה הגדילה אלקטרה את יתרונה, שהגיע עד 17 הפרש, עם דקות מדהימות של מירב דורי. אבל רמלה לא ויתרה, ובסיום הרבע השלישי הפער נשאר שש נקודות. המשחק הצמוד נמשך גם ברבע הרביעי, כשרמת השרון מגדילה את הפער לשש-שמונה נקודות, ורמלה מורידה לשתיים-ארבע.
אנדרסון, שלא קלעה נקודה ברבע השלישי, חזרה עם שתי שלשות קריטיות, אבל רמלה הוציאה מעצמה מאמץ אחרון והשיוותה כאמור ל-62:62, ארבע דקות לסיום. אורנה אוסטפלד לקחה פסק זמן, ממנו חזרו הרמת שרוניות עם ארבע נקודות רצופות של קיה ווהן, שנכנסה למשחק בזכות לייני סלווין שאמנם לא היתה במיטבה מבחינת הקליעה, אבל ריכזה ושמרה מצוין. מכאן רמלה כבר לא יכלה לחזור, והבאזר מצא את לוח התוצאות על 65:69 לאלקטרה, ואת החבורה הרמת שרונית במפגן שמחה מול ועם האוהדים באדום.
"זה היה מאמץ קבוצתי לכל אורך הדרך", אמרה אוסטפלד. "כמו בכל המשחקים שלנו, אנחנו פשוט קבוצה. אין לנו איזו כוכבת על, וכל פעם מישהי אחרת מתעלה. שיחקנו הגנה נהדרת, וגם כשרמלה הישוו לא דאגתי. אני שמחה בשביל מירב שלקחה גביע ראשון, ועוד הניפה אותו כקפטנית. אני מאושרת בשביל שרי, שאחרי כל הקריירה המרשימה והתארים שבהם היא זכתה שמחה כאילו זה התואר הראשון שלה, ואני מרוצה בשביל יעל ששמחת החיים שלה מדביקה את כולנו.
"אני שמחה בשביל כל אחת ואחת מהשחקניות שלי, ואני שמחה במיוחד עבור איש יקר לנו מאוד, סגן ראש העירייה מאיר דורון, שהגביע הזה מוקדש לו. אני גאה להיות חלק מהמועדון הזה בכלל, ומהקבוצה הזו בפרט".
רפי בוגטין, המאמן עוזר של אוסטפלד, נראה גם הוא מאושר מתמיד. "אני לא יכול למחוק את החיוך מהפנים", אמר לאחר המשחק. "באמת היה משהו שונה הפעם, וכולנו הרגשנו את זה. גם כשרמלה חזרו לא נלחצנו, וכל הזמן היו אנרגיות טובות על המגרש ועל הספסל. יש לנו קבוצה מיוחדת".
גם רחל אוסטרוביץ', יו"ר הקבוצה, בחרה להתייחס לשחקניות. "כל פעם שאני מסתכלת על הגביע, אני רואה את השחקניות שלנו וחושבת כמה הוא מגיע להן. כבר היו לנו קבוצות נחמדות בעבר, אבל זו קבוצה קסומה".

קישור לתמונות נוספות של יעל דגן:
www.facebook.com/home.php