1985: הקמת עמותת ל.כ.ן.
באותה שנה התקיימו משחקי המכביה, ולגמר טורניר הנשים בכדורסל הגיעו נבחרות ישראל וארצות הברית. בעקבות החלטת האיגוד להזיז את המשחק מיד אליהו לאולם המוזנח בכפר המכביה, התארגנו שתי הנבחרות למחאה משותפת והחליטו לא להופיע לגמר. בתגובה קבע האיגוד כי נבחרת ישראל תפורק, אלא שמספר פעילות בענף, ביניהן אורנה אוסטפלד, רחל אוסטרוביץ', רונית יניצקי, רלי מלחי, ענת דרייגור, ולאה מלמד, הגישו לבית המשפט עתירה נגד הענישה הקולקטיבית, ובכך מנעו את פירוק הנבחרת. כך גם החלה פעילותה של עמותת ל.כ.ן, לקידום כדורסל וספורט נשים.

1986: הקמת ל.כ.ן רמת השרון.
אורנה אוסטפלד החליטה שאפשר וצריך לקדם את כדורסל הנשים גם מהשטח. אוסטפלד, אז שחקנית מכבי תל אביב ומכוכבות הליגה, ויתרה על המשך הקריירה ברמות הגבוהות כדי לייסד ברמת השרון אגודת כדורסל נשים. בעזרת הרב(HERB) לוין, מי שהיה אז יו"ר האגודה, אוסטפלד הקימה קבוצת בוגרות בליגה א', ובמקביל יסדה מחלקת נערות שהפכה לאחת המצליחות בארץ. לאורך השנים זכתה המחלקה באליפויות וגביעים, וטיפחה שחקניות צעירות כמו נעמי קולודני, שי דורון ליעד סואץ. אחרי שנה אחת בלבד עלתה קבוצת הבוגרות לליגה הארצית, שם שיחקה שלוש שנים.

1989: העתירה למען שיתוף זרות בישראל.
אחרי מספר נסיונות לא מוצלחים להידבר עם ראשי איגוד הכדורסל על מנת שיאפשר שיתוף שתי זרות בליגת הנשים, כנהוג (אז) בליגת הגברים, הגישה עמותת ל.כ.ן ובראשה אוסטפלד ואוסטרוביץ' עתירה לבית המשפט כדי שזה יורה לאיגוד לאשר את שיתופן של זרות. בפסק הדין חייב השופט אורי גורן את האיגוד לרשום זרות גם בליגת הנשים, וקבע כי "חלפו עברו להם הימים בהם תפקידי קבלת החלטות היו נתונים בידי גברים בלבד, ועל ראשי האיגוד להכיר בכך...". הערעור שהגיש האיגוד לבית הדין העליון התקבל בטענה כי לא מוצו ההליכים בתוך האיגוד, אולם בית המשפט המליץ לאיגוד לקבל את פסיקת השופט גורן. בהסכם פשרה של האיגוד עם העמותה נקבע כי בשנה שלאחר מכן יאושר שיתופן של שתי זרות, מהלך שסלל את דרכו של הענף קדימה ושידרג אותו מכל הבחינות.

1991: קבוצת הבוגרות עולה לליגה הראשונה.
אחרי שלוש שנים בליגה השנייה עלתה ל.כ.ן רמת השרון לליגה הלאומית, כשאוסטפלד משמשת שחקנית-מאמנת. בשנתה הראשונה בליגה החתימה הקבוצה את מגדה ג'רביה הרומניה, אחת השחקניות הגדולות שהיו כאן אי פעם, ומאז המשיכה רמת השרון במסורת החתמת שחקניות מהטובות בעולם כמו פני טולר, סו ויקס, מביקה מאוואדי, אנג'ה ארבוטינה, ויקי ג'ונסון, צסטי מלווין, שריל פורד ודיאנה נולן. לאורך השנים התייצבה ל.כ.ן רמת השרון כקבוצת צמרת, ולמעט עונה אחת אותה סיימה במקום החמישי, היא תמיד היתה בין שלוש הראשונות.
בין היתר כיכבו בה גם מיטב השחקניות הישראליות, לימור מזרחי, רונית שרף, רונית יניצקי, אלומה גורן, רלי מלחי, אורלי קסטן ואיריס דינרמן, כולן שחקניות נבחרת ישראל.

1994: השוואת התמיכה מכספי הטוטו.
באותה שנה התכנסה ועדת בן דרור, שהוקמה על מנת לקבוע קריטריונים בחלוקת כספי המועצה להסדר הימורים בספורט, או בקיצור הטוטו. לראשונה שותפו נציגות עמותת ל.כ.ן בוועדה רישמית, והתוצאה היתה החלטה עקרונית שקבעה כי כספי התמיכה של הטוטו יחולקו באופן שווה בין ספורט נשים וספורט גברים, ואף נקבעה העדפה מתקנת של עשרה אחוזים לטובת ספורט נשים.

1998: הישג מקצועי ראשון.
בעונה חלומית זכתה רמת השרון בתואר הראשון של אי פעם, כשניצחה בגמר גביע המדינה את יריבתה הקבועה אליצור רמלה, והגיעה לגמר גביע רונקטי, אותו הפסידה על חודו של סל. בסיומה של אותה עונה צירפה רמת השרון לרשימת הישגה גם אליפות, אחרי שניצחה בגמר הפלייאוף 0:3 את בני יהודה. ברמת השרון הוסיפו מאז עוד כמה מדפים בארון הגביעים, כשלדאבל הראשון ההוא נוספו מאז עוד ארבע אליפויות וארבעה גביעים. גם באירופה המשיכה הקבוצה להצליח, כשבעונת 2000 הגיעה לחצי גמר גביע רונקטי, ובעונת 2004 הגיעה לפיינל פור של היורופקאפ (לשעבר גביע רונקטי).

2001: עתירה לבג"ץ נגד המועצה.
אחרי אין ספור נסיונות להשוות את הקצאת המשאבים העירוניים בין ספורט נשים לספורט גברים הגישו אוסטפלד ואוסטרוביץ' עתירה לבג"ץ בדרישה להשוות את חלוקת הכספים. לאורך כמעט עשור ושלושה ראשי מועצה הן נתקלו בחומה בצורה ונאלצו לראות איך כל קבוצות הגברים, גם חסרות הישגים ואפילו בליגות נמוכות יותר, מקבלות יותר כסף, והבג"ץ היה המפלט האחרון. בתביעה תקדימית התבקש בית המשפט לקבוע כי מדובר באפלייה, וכי על המועצה לקבוע קריטריונים שיוויוניים לחלוקת הכספים.

2004: ניצחון בבג"ץ.
אחרי שלוש שנות הדיינות קבע בג"ץ בפסיקה תקדימית כי קבוצת הנשים של רמת השרון הופלתה לאורך שנים, וקבע כי הקבוצה תפוצה כספית עבור שנתיים אחורה, וכי מעתה תקבל הקבוצה 150 אחוז ביחס לכל הקצאה עבור ספורט גברים. בהחלטתו על אפלייה מתקנת קבע למעשה בית המשפט כי יש לעודד את ספורט הנשים בארץ. עיריית רמת השרון, הפעם בראשות יצחק רוכברגר, תומך נלהב של הקבוצה, מיהרה לאמץ את מסקנות בג"ץ, והגדילה משמעותית את תמיכתה. הפסיקה הפכה לאבן דרך בקידום ספורט הנשים ברמת השרון בפרט ובארץ בכלל.

2004: הקבוצה הופכת לאנדה רמת השרון.
הנרי זימנד, שאשתו אנדה נפטרה מסרטן, החליט להנציח את שמה בדרכים שונות, ובחר ברמת השרון לנושאת הדגל בפרויקט ההנצחה. שמה של הקבוצה שונה מל.כ.ן רמת השרון לאנדה רמת השרון, וההתקשרות בין זימנד לקבוצה, שהיתה תחילה עסקית, הפכה לקירבה אישית. הנרי ראה בקבוצה סמל להתמדה, עקשנות ולחימה שאפיינו את אשתו במאבקה במלחמה, והנרי ומשפחתו הפכו לחלק בלתי נפרד מהקבוצה.

2005: ניצחון בבג"ץ 2.
היתה זו שנה משפטית מצוינת עבור רמת השרון, ואחרי הניצחון בבג"ץ נגד המועצה השיגו אוסטפלד ואוסטרוביץ' ניצחון נוסף בבג"ץ, הפעם נגד רשות השידור. התביעה הוגשה לאחר שברשות סירבו לשדר את משחקי הקבוצה באירופה, ובית המשפט פסק כי מאחר שמדובר ברשות ציבורית, היא מחוייבת לשדר את משחקי הקבוצה החל משלב רבע הגמר, בבית ובחוץ.